חומרה

טכנולוגיית "הקרן הכחולה" נמצאת כבר בינינו למעלה מארבע שנים (עוד חדשות מהמדף) והספיקה להתבגר ולהבשיל.

כרגיל בטכנולוגיות חדשניות, היה תחילה מחירה בשמיים, ועם הזמן החל לרדת לקרקע המציאות. עכשיו אנחנו בשלב בו מתקרב מחיר כונן RW של מוצר זה למאה דולר ומחיר מדיה R (מתוצרת פיליפס) כבר הגיע ל"שניים ב 4.70$” (מחיר RW הוא "שניים ב 7$”). אם כך, אמרתי לעצמי, הגיע הזמן לרכוש כונן כזה וקצת מדיה ולתהות על קנקנם. מה הם יכולים לעשות בכלל - ובלינוקס בפרט.

בשנה שעברה הוציאה חברת Western Digital לשוק כוננים קשיחים בגודל עד 2T מהסדרות Caviar Black ו Caviar Green.

כוננים אלה מבוססים עד טכנולגיית "לוח ה-500 ג'יגה" של החברה, ומבטיחים ביצועים משופרים: לא רק קיבול רב, אלא גם מהירויות פלט\קלט ללא תקדים בכונני SATA “רגילים", ובמחירים שהם עדיין בגדר הסביר*.

בעיקרו קינפוג פדורה 13 להעברת וידאו ושמע בחיבור HDMI דומה למה שכבר תואר באופן-סוזה ובאובונטו. אתרכז כאן בהבדלים.

המצב באובונטו דומה למדי לזה שתואר ברשימה הקודמת: http://linmagazine.co.il/suse/2010/08/06/nvidia-hdmi.
*יש לפתוח את System – Prefernces – Monitors ולבצע את אותה עריכה שתוארה ברשימה הקודמת;
*יש לפתוח את System – Prefernces – Sounds ולבצע את אותה עריכה שתוארה ברשימה הקודמת (ראו תמונה 1);
אבל בכל זאת יש הבדל: זה (עדיין) לא עובד.

“גם אני רוצה לשמוע מוסיקה!” אמרה האישה ושמץ כעס נשמע בקולה. אנו נמצאים עכשיו במרחקים. המערכת המשובחת והמוסיקה בכל פינה נשארו בבית. האוסף הגדול אמנם הגיע איתנו, ארוז כולו בתוך דיסק שמשקלו כ 100 גרם, אבל איך מאזינים לו (וצופים בו), יחד?

הבטתי סביב סביב והבחנתי במקלט הטלויזיה. עיון כלשהו באחוריו גילה שקע HDMI, ומאחר וגם הנייד(ים) מצוייד(ים) בשקע כזה - החלטתי לנסות ולחבר ביניהם, ולהשתמש בטלויזיה גם כמסך שני, וגם כמגבר צליל. אז איך עושים זאת? על כך ברשימה שלהלן.