בהתחלה זה נראה לי כמו בדיחת 1 באפריל מאוחרת, אבל ככל שאני חושב על זה יותר אני מבין שמדובר בקונספירציה מתוחכמת של איגוד האינטרנט הישראלי.
אני יכול לדמיין את דורון שקמוני, אמיר עציוני ורימון לוי מתכנסים בחדר אפוף עשן (העשן מיוצר ע"י מכונה מיוחדת כי אף אחד משלושתם לא מעשן).
אחד מהם מעלה שאלה: "בכל מדינה יש רצון של הממשלה להכפיף את האינטרנט למרותה. אצלנו זה עדיין לא קרה, אבל יש כיוון ברור: חוק הטוקבקים, הרעיון להכפיף בלוגים לאתיקה עיתונאית ועוד כמה רעיונות משוגעים שעלולים לצבור תאוצה ואולי יום אחד להתממש. על הבלוגרים הרי אי אפשר לסמוך לעצור חוק כזה - הם עצלנים מדי בשביל ליצור מחאה אמיתית - ועל חברי הכנסת השפויים אי אפשר לסמוך כי ביום ההצבעה שרי ש"ס מכופפים אותם בלי מאמץ בכלל. אז איך נקדים תרופה למכה?"
"אכן, שאלה קשה" עונים לו השניים האחרים ושוקעים במחשבות. עד אשר אחד מהם מקבל רעיון שיכנס לספרי ההסטוריה. "יש לי דרך לקבור את הצנזורה על האינטרנט כל כך עמוק, שהח"כים לעולם לא יעזו להעלות את הרעיון שוב".
בדרך קונספירטיבית כלשהי (שוחד? איומים?) איגוד האינטרנט מצליח לשכנע את חבר הכנסת אמנון כהן להגיש הצעת חוק שתגביל את האינטרנט. אבל לא רק תגביל, תכריח את כל הגולשים להזדהות בזיהוי ביומטרי מיוחד. "כדאי לך" הם אומרים לו "זה ימנע מילדים לגלוש באתרי פורנו!".
ח"כ כהן הנאיבי נופל בפח, ומעלה הצעה שנכנסת מיד לקטגוריה של החוק באלבמה שאוסר על לבישת שפם מלאכותי בימי א' - שניהם בלתי אפשריים לאכיפה.
לאלו שמזדעזעים איך על כך שאני מעז לצחוק על דבר כל כך רציני, הרשו לי להרגיע אתכם. גם אם החוק הלא-דמוקרטי הזה יעבור ויעמוד בבג"ץ, אי אפשר ליישם אותו. לא נגיע אפילו לשלב שבו צריך לעקוף אותו באמצעות הטריקים של שחר, הוא פשוט חוק בלתי ישים, ולא רק בהיבט של "הציבור אינו יכול לעמוד בו" אלא גם בהיבט של "הממשלה אינה יכולה לאכוף אותו".
החוק מורכב מכמה רכיבים, שכל אחד מהם בלתי אפשרי ליישום טכנולוגי. גם אם תהיה פריצת דרך טכנולוגית ואחד ממצביעי ש"ס ימצא דרך ליישם את אחד מהרכיבים, עדיין החלקים האחרים בלתי ניתנים ליישום.
בואו נעשה ניתוח טכנולוגי קצר של הבעיה. לצורך הניתוח צריך לשים את עצמנו בעמדה שאותה אנחנו בודקים: כלומר, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שברצוננו לזהות באופן ביומטרי כל גולש במדינת ישראל ולהחליט איזה אתרים מותר לו לראות ואיזה לא.
רכיב ראשון - ביומטריה
הבחירה באמצעים ביומטרים היא הכרחית - חברי ש"ס קיבלו כאן יעוץ טוב. כל שיטת אימות אחרת ניתנת לשכפול פשוט (לדוגמה, סיסמאות) או ליצירת "מפתח מאסטר" (התקני USB). כיוון שלמדינה שלמה יש אינטרס לעקוף את אמצעי הבדיקה, מפתחות מאסטר כאלו יופצו בזמן שיא.
לפיכך, ביומטריה הוא רכיב חשוב. אבל יש כאן שתי בעיות. הראשונה היא אבטחתית: ציוד ביומטרי עובד רק במקומות שמי ששם אותו שולט בהם לחלוטין. אין דבר כזה "זיהוי ביומטרי מרוחק" - עמדת הזיהוי הביומטרי חייבת להיות במקום מאובטח ומוגן, אחרת מקבלים את טום קרוז ב"דוח מיוחד" עושה אימות ביומטרי באמצעות עיניים שנמצאות בשקית ניילון.
הבעיה השנייה היא מנהלית, והיא קשה הרבה יותר. ארגונים של אלפי משתמשים מנסים למצוא דרכים לנהל את פרטי הזיהוי הביומטרים של אלפי משתמשים על עשרות עמדות זיהוי. אנחנו מדברים על מיליוני פרטי זיהוי ביומטרי על מאות אלפי(!) עמדות זיהוי - אין לזה אף תקדים עובד. כל זה כולל עדכון הפרטים לפחות פעם בשנה, הפצה לכל ה- ISP-ים, תמיכה במגוון מערכות הפעלה, החלפת הציוד כשהוא מתקלקל ומתן תמיכה טכנית. קל להגיד "ספקיות האינטרנט יהיו אחראיות", אבל לא הכל אפשרי - שוב, התקנות רבות של ציוד ביומטרי בחברות שקטנות בשני סדרי גודל ממדינת ישראל נכשלו בגלל הקשיים המנהליים, וזאת בארגונים שבהם יש ספק שירות אחד, מערכת הפעלה סטנדרטית ושליטה רבה יותר על התהליך.
רכיב שני - מיפוי האתרים הבעייתיים
על זה אני אומר: שיהיה להם בהצלחה. ואני לא מתכוון לעובדה שבמקרים רבים קשה לסווג אם אתר מסוים הוא פורנוגרפי או לא (יובל דרור מציג את זה יפה) אלא לעובדה שחברות מסחריות רבות עובדות על טכנולוגיות חסימה של אתרים ואינן מצליחות לייצר רשימה שחורה שכוללת את כל האתרים הבעייתיים. הטכנולוגיות היחידות שעובדות בסינון תוכן היום הן טכנולוגיות "white list" שבהם בוחרים מה לאפשר, וגם זה בגלישת web בלבד. כשמדובר בצ'אט, החלפת קבצים, דואר וכדומה, המוצרים האלה מרימים ידיים.
ממשלת סין מחזיקה צוות עצום של חוקרים שבעבודת נמלים מחפשת אתרים "אסורים", וגם הם לא מצליחים לחסום את כולם. זאת בנוסף לכמות הבג"צים שיעופו בכל פעם שיחסם אתר בטעות (חברות סינון התוכן נתבעות כל הזמן, וההגנה שלהן היא שאין חובה להשתמש בתוכנה ולכן זכותן לחסום כל מה שבא להם; במקרה של חוק כזה הטיעון הזה לא תופס). בקיצור, על כל אתר שיכנס לרשימה השחורה יהיו עשרות דיונים והצבעות, וכמו שאנחנו מכירים את הבירוקרטיה הישראלית לרשימה יקח שנים להיבנות והיא תהיה לא רלוונטית ביום שתושלם.
פרט לקצב עדכון בעייתי, יש כאן בעיית גודל. כיוון שאחוזים גדולים מהאתרים ברשת יכולים להיחשב פורנוגרפים (לפחות על פי ההגדרות של ח"כ כהן) התוצאה צריכה להיות רשימה של כמה מיליוני אתרים. הרשימה הזאת תכלול את רוב האנציקלופדיות המקוונות (כולל וויקיפדיה), את google.com (המראה thumbnails של תמונות פורנו) וכל אתר שאי שם עמוק בתוך דפיו מתחבאת תמונת פורנו. הרשימה כוללת אתרים שעושים cache לאתרים אחרים או משמשים כפרוקסי.
אחרי שבנינו את הרשימה העצומה הזאת, צריך לתחזק אותה וזאת במאמצים זהים למאמץ לבנות אותה. עזבו את העלות התקציבית, תחשבו רק על כמות האנשים שצריכים לעבוד בזה (אלא אם כן גם בשביל זה נביא עובדים זרים, אולי מסין).
רכיב שלישי - חסימת האתרים הבעייתיים
אז יש לנו רשימה של מיליוני משתמשים ורשימה נוספת של מיליוני אתרים. עכשיו צריך לעשות חיתוך של הרשימות ולחסום בזמן אמיתי את הגישה לאתרים, אבל באופן סלקטיבי . ממשלת סין בנתה פיירוול ענק ("the great firewall of China") שחוסם גישה לדברים שהממשל לא מרשה. הפרויקט הזה קשה להחריד טכנולוגית, גם למדינה בה לא היה אינטרנט כלל והרשת נבנתה מראש מתוך מחשבה על צנזורה. במדינה כמו ישראל בה החיבורים הם מבוזרים ואיכות הגלישה גבוהה, יהיה בלתי אפשרי לשים פילטרים ביציאה של כל חיבור החוצה. אבל יש פה שני דברים נוספים שאין בסין: בסין אין חסימות פנימיות (על הקו שאנחנו קוראים לו ה- IIX - Israeli Internet Exchange) וזאת בגלל שמי שפותח אתר אסור בסין מבין שתוחלת החיים שלו נמדדת בימים ספורים. בישראל אין איסור להקמת אתרי פורנו (והחוק לא מתכוון להכניס איסור כזה), מה שאומר שצריך לשים פילטרים בכל חיבור וחיבור אצל ספקיות האינטרנט (פילטור שלוקח בחשבון מיליון משתמשים על מיליון אתרים למי ששכח) על נתבים שלא מסוגלים לעשות זאת טכנולוגית, או בכל חיבור של ה- IIX (הנה דוגמה של החיבורים של נטוויז'ן בלבד. בכל עיגול כזה צריך להיות Great Firewall of China).
בסין גם אין פילטור חלקי: כשוויקיפדיה נחסמת, היא נחסמת לגמרי. אצלנו היא תחסם למשתמשים מסוימים בלבד, כלומר בכל גישה לכל אתר תבדק ההרשאה, וזאת בכל חיבור IIX-י. למי שלא ברור הקושי תחשבו על ההבדל בין לסגור כניסה לקניון עם שער לבין לשים שומר שמסנן את הכניסה.
אם נצליח לייצר טכנולוגית פילטור כזאת אני מנחש שנוכל לייצא אותה במיליארדים ולפתור את בעיית מאזן התשלומים.
לסיכום, הסירו דאגה מלבכם. אין שום אפשרות טכנית לצייד את כל משתמשי האינטרנט בארץ במכשירי זיהוי ביומטרים שעובדים מול מאגר מרכזי, אין שום סיכוי למפות את האתרים הבעייתיים, ואין שום סיכוי שבעולם לחסום אותם. אי אפשר לעשות אף אחד מהדברים האלו בנפרד (לא לכמות משתמשים כ"כ גדולה, כמות אתרים אינסופית וכמות ספקי אינטרנט וחיבורים עצומה) והקומבינציה של שלושת הפעולות האלה אפשרית בערך כמו בניית מעלית לירח, וזה במדינה שלא מצליחה לבנות רכבת תחתית בת"א.
לאלו שחושבים שקיימים דברים כאלה בעולם (למשל, סין, או תוכנות הסינון למיניהם) אני מציע לחקור טוב טוב את ההבדלים בינם לבין הצעת החוק. ועוד לא דיברתי על העלות התקציבית של רעיון כזה (רק קצת יותר זול מהמעלית לירח והרבה יותר יקר מרכבת קלה בת"א).
ונחזור לתיאורית הקונספירציה שלי. הצעת החוק הזאת עשתה דבר פנטסטי - היא העלתה התנגדות כל כך עזה ומכל כך הרבה כיוונים, שחברי הכנסת שתומכים בה עשויים להיות שק החבטות של עיתונאים רבים, חלקם בעלי בלוגים או סתם אוהבי פורנו שמעוניינים להמשיך לגלוש באנונימיות. תגובת הנגד תקבור את החוק עמוק כל כך שיעבור זמן רב עד שמישהו יעז להזכיר את הרעיון שוב.
ולמה אני כל כך בטוח שההצעה הזאת לא נועדה אף פעם להיות חוק אמיתי? כי היה אפשר להציע חוקים ישימים יותר (אני לא אתן דוגמאות - למה לי לתת רעיונות לחברי כנסת הזויים). ברגע שמציעים חוק שמורכב מאלמנטים בלתי אפשריים טכנולוגית, ברור שאין כוונה אמיתית ליישמו.
אגב, טיעון שעולה מדי פעם לגבי החוק הזה הוא שאפילו אם החוק לא ישים, אנשים לא רוצים לעבור על חוק פלילי (מגוחך ככל שיהיה). לפי הגיון זה, ברגע שיש חוק כזה בספר החוקים, אפילו אם הוא לא מיושם או קל לעקיפה הוא גורם לגולשים להיות עבריינים.
לאלה שחושבים כך, יש לי חדשות בשבילכם. כל מי שגלש בשנות ה- 90 באינטרנט באמצעות אינטרנט אקספלורר, נטסקייפ או דומיהם עבר על חוק רשמי של מדינת ישראל בשם "חוק הצופן", חוק שמעבר עליו דינו מאסר.
חוק הצופן אסר על השימוש בדפדפנים אינטרנט אקספלורר, מוזילה ואופרה כיוון שאלה מצוידים במנגנון הצפנה חזק (SSL). העובדה שכל אזרחי ישראל הגולשים באינטרנט עברו על החוק הזה מדי יום לא הטריד איש, ובפועל כמות "העבריינים" מנעה ממשרד הבטחון לאכוף את החוק הזה בכל צורה. הגעה לבית משפט היתה מעיפה את החוק לכל הרוחות, ושם מדובר היה על חוק שעוד היה ישים אכיפתית (קל לראות מתי מידע עובר ברשת מוצפן, לעומת זאת קשה "מעט" יותר לצייד את כל גולשי האינטרנט באמצעי זיהוי שמסתנכרן עם מאגר נתונים עצום ונבדק מול רשימת blacklist של מיליארדי כתובות בכל גישה לרשת). בעצם, משרד הביטחון ניסה לשמור על פרופיל נמוך עד שהחוק שונה ובו בזמן כל אזרחי ישראל הגולשים ברשת היו לרגע עבריינים שעברו על חוק פלילי באופן הברור ביותר.
כן, אני מבין שיש סיכוי קלוש שלא מדובר בקונספירציה אלא בהצעת חוק אמיתית שהגו הח"כים בעצמם. במקרה כזה אני מציע ל- ISOC לקחת קרדיט בכל זאת - קל לראות שהצעת החוק הזאת היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לחופש המידע באינטרנט הישראלי ולו בשל הדיון הציבורי שהוא מעורר.
אני יכול לדמיין את דורון שקמוני, אמיר עציוני ורימון לוי מתכנסים בחדר אפוף עשן (העשן מיוצר ע"י מכונה מיוחדת כי אף אחד משלושתם לא מעשן).
אחד מהם מעלה שאלה: "בכל מדינה יש רצון של הממשלה להכפיף את האינטרנט למרותה. אצלנו זה עדיין לא קרה, אבל יש כיוון ברור: חוק הטוקבקים, הרעיון להכפיף בלוגים לאתיקה עיתונאית ועוד כמה רעיונות משוגעים שעלולים לצבור תאוצה ואולי יום אחד להתממש. על הבלוגרים הרי אי אפשר לסמוך לעצור חוק כזה - הם עצלנים מדי בשביל ליצור מחאה אמיתית - ועל חברי הכנסת השפויים אי אפשר לסמוך כי ביום ההצבעה שרי ש"ס מכופפים אותם בלי מאמץ בכלל. אז איך נקדים תרופה למכה?"
"אכן, שאלה קשה" עונים לו השניים האחרים ושוקעים במחשבות. עד אשר אחד מהם מקבל רעיון שיכנס לספרי ההסטוריה. "יש לי דרך לקבור את הצנזורה על האינטרנט כל כך עמוק, שהח"כים לעולם לא יעזו להעלות את הרעיון שוב".
בדרך קונספירטיבית כלשהי (שוחד? איומים?) איגוד האינטרנט מצליח לשכנע את חבר הכנסת אמנון כהן להגיש הצעת חוק שתגביל את האינטרנט. אבל לא רק תגביל, תכריח את כל הגולשים להזדהות בזיהוי ביומטרי מיוחד. "כדאי לך" הם אומרים לו "זה ימנע מילדים לגלוש באתרי פורנו!".
ח"כ כהן הנאיבי נופל בפח, ומעלה הצעה שנכנסת מיד לקטגוריה של החוק באלבמה שאוסר על לבישת שפם מלאכותי בימי א' - שניהם בלתי אפשריים לאכיפה.
לאלו שמזדעזעים איך על כך שאני מעז לצחוק על דבר כל כך רציני, הרשו לי להרגיע אתכם. גם אם החוק הלא-דמוקרטי הזה יעבור ויעמוד בבג"ץ, אי אפשר ליישם אותו. לא נגיע אפילו לשלב שבו צריך לעקוף אותו באמצעות הטריקים של שחר, הוא פשוט חוק בלתי ישים, ולא רק בהיבט של "הציבור אינו יכול לעמוד בו" אלא גם בהיבט של "הממשלה אינה יכולה לאכוף אותו".
החוק מורכב מכמה רכיבים, שכל אחד מהם בלתי אפשרי ליישום טכנולוגי. גם אם תהיה פריצת דרך טכנולוגית ואחד ממצביעי ש"ס ימצא דרך ליישם את אחד מהרכיבים, עדיין החלקים האחרים בלתי ניתנים ליישום.
בואו נעשה ניתוח טכנולוגי קצר של הבעיה. לצורך הניתוח צריך לשים את עצמנו בעמדה שאותה אנחנו בודקים: כלומר, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שברצוננו לזהות באופן ביומטרי כל גולש במדינת ישראל ולהחליט איזה אתרים מותר לו לראות ואיזה לא.
רכיב ראשון - ביומטריה
הבחירה באמצעים ביומטרים היא הכרחית - חברי ש"ס קיבלו כאן יעוץ טוב. כל שיטת אימות אחרת ניתנת לשכפול פשוט (לדוגמה, סיסמאות) או ליצירת "מפתח מאסטר" (התקני USB). כיוון שלמדינה שלמה יש אינטרס לעקוף את אמצעי הבדיקה, מפתחות מאסטר כאלו יופצו בזמן שיא.
לפיכך, ביומטריה הוא רכיב חשוב. אבל יש כאן שתי בעיות. הראשונה היא אבטחתית: ציוד ביומטרי עובד רק במקומות שמי ששם אותו שולט בהם לחלוטין. אין דבר כזה "זיהוי ביומטרי מרוחק" - עמדת הזיהוי הביומטרי חייבת להיות במקום מאובטח ומוגן, אחרת מקבלים את טום קרוז ב"דוח מיוחד" עושה אימות ביומטרי באמצעות עיניים שנמצאות בשקית ניילון.
הבעיה השנייה היא מנהלית, והיא קשה הרבה יותר. ארגונים של אלפי משתמשים מנסים למצוא דרכים לנהל את פרטי הזיהוי הביומטרים של אלפי משתמשים על עשרות עמדות זיהוי. אנחנו מדברים על מיליוני פרטי זיהוי ביומטרי על מאות אלפי(!) עמדות זיהוי - אין לזה אף תקדים עובד. כל זה כולל עדכון הפרטים לפחות פעם בשנה, הפצה לכל ה- ISP-ים, תמיכה במגוון מערכות הפעלה, החלפת הציוד כשהוא מתקלקל ומתן תמיכה טכנית. קל להגיד "ספקיות האינטרנט יהיו אחראיות", אבל לא הכל אפשרי - שוב, התקנות רבות של ציוד ביומטרי בחברות שקטנות בשני סדרי גודל ממדינת ישראל נכשלו בגלל הקשיים המנהליים, וזאת בארגונים שבהם יש ספק שירות אחד, מערכת הפעלה סטנדרטית ושליטה רבה יותר על התהליך.
רכיב שני - מיפוי האתרים הבעייתיים
על זה אני אומר: שיהיה להם בהצלחה. ואני לא מתכוון לעובדה שבמקרים רבים קשה לסווג אם אתר מסוים הוא פורנוגרפי או לא (יובל דרור מציג את זה יפה) אלא לעובדה שחברות מסחריות רבות עובדות על טכנולוגיות חסימה של אתרים ואינן מצליחות לייצר רשימה שחורה שכוללת את כל האתרים הבעייתיים. הטכנולוגיות היחידות שעובדות בסינון תוכן היום הן טכנולוגיות "white list" שבהם בוחרים מה לאפשר, וגם זה בגלישת web בלבד. כשמדובר בצ'אט, החלפת קבצים, דואר וכדומה, המוצרים האלה מרימים ידיים.
ממשלת סין מחזיקה צוות עצום של חוקרים שבעבודת נמלים מחפשת אתרים "אסורים", וגם הם לא מצליחים לחסום את כולם. זאת בנוסף לכמות הבג"צים שיעופו בכל פעם שיחסם אתר בטעות (חברות סינון התוכן נתבעות כל הזמן, וההגנה שלהן היא שאין חובה להשתמש בתוכנה ולכן זכותן לחסום כל מה שבא להם; במקרה של חוק כזה הטיעון הזה לא תופס). בקיצור, על כל אתר שיכנס לרשימה השחורה יהיו עשרות דיונים והצבעות, וכמו שאנחנו מכירים את הבירוקרטיה הישראלית לרשימה יקח שנים להיבנות והיא תהיה לא רלוונטית ביום שתושלם.
פרט לקצב עדכון בעייתי, יש כאן בעיית גודל. כיוון שאחוזים גדולים מהאתרים ברשת יכולים להיחשב פורנוגרפים (לפחות על פי ההגדרות של ח"כ כהן) התוצאה צריכה להיות רשימה של כמה מיליוני אתרים. הרשימה הזאת תכלול את רוב האנציקלופדיות המקוונות (כולל וויקיפדיה), את google.com (המראה thumbnails של תמונות פורנו) וכל אתר שאי שם עמוק בתוך דפיו מתחבאת תמונת פורנו. הרשימה כוללת אתרים שעושים cache לאתרים אחרים או משמשים כפרוקסי.
אחרי שבנינו את הרשימה העצומה הזאת, צריך לתחזק אותה וזאת במאמצים זהים למאמץ לבנות אותה. עזבו את העלות התקציבית, תחשבו רק על כמות האנשים שצריכים לעבוד בזה (אלא אם כן גם בשביל זה נביא עובדים זרים, אולי מסין).
רכיב שלישי - חסימת האתרים הבעייתיים
אז יש לנו רשימה של מיליוני משתמשים ורשימה נוספת של מיליוני אתרים. עכשיו צריך לעשות חיתוך של הרשימות ולחסום בזמן אמיתי את הגישה לאתרים, אבל באופן סלקטיבי . ממשלת סין בנתה פיירוול ענק ("the great firewall of China") שחוסם גישה לדברים שהממשל לא מרשה. הפרויקט הזה קשה להחריד טכנולוגית, גם למדינה בה לא היה אינטרנט כלל והרשת נבנתה מראש מתוך מחשבה על צנזורה. במדינה כמו ישראל בה החיבורים הם מבוזרים ואיכות הגלישה גבוהה, יהיה בלתי אפשרי לשים פילטרים ביציאה של כל חיבור החוצה. אבל יש פה שני דברים נוספים שאין בסין: בסין אין חסימות פנימיות (על הקו שאנחנו קוראים לו ה- IIX - Israeli Internet Exchange) וזאת בגלל שמי שפותח אתר אסור בסין מבין שתוחלת החיים שלו נמדדת בימים ספורים. בישראל אין איסור להקמת אתרי פורנו (והחוק לא מתכוון להכניס איסור כזה), מה שאומר שצריך לשים פילטרים בכל חיבור וחיבור אצל ספקיות האינטרנט (פילטור שלוקח בחשבון מיליון משתמשים על מיליון אתרים למי ששכח) על נתבים שלא מסוגלים לעשות זאת טכנולוגית, או בכל חיבור של ה- IIX (הנה דוגמה של החיבורים של נטוויז'ן בלבד. בכל עיגול כזה צריך להיות Great Firewall of China).
בסין גם אין פילטור חלקי: כשוויקיפדיה נחסמת, היא נחסמת לגמרי. אצלנו היא תחסם למשתמשים מסוימים בלבד, כלומר בכל גישה לכל אתר תבדק ההרשאה, וזאת בכל חיבור IIX-י. למי שלא ברור הקושי תחשבו על ההבדל בין לסגור כניסה לקניון עם שער לבין לשים שומר שמסנן את הכניסה.
אם נצליח לייצר טכנולוגית פילטור כזאת אני מנחש שנוכל לייצא אותה במיליארדים ולפתור את בעיית מאזן התשלומים.
לסיכום, הסירו דאגה מלבכם. אין שום אפשרות טכנית לצייד את כל משתמשי האינטרנט בארץ במכשירי זיהוי ביומטרים שעובדים מול מאגר מרכזי, אין שום סיכוי למפות את האתרים הבעייתיים, ואין שום סיכוי שבעולם לחסום אותם. אי אפשר לעשות אף אחד מהדברים האלו בנפרד (לא לכמות משתמשים כ"כ גדולה, כמות אתרים אינסופית וכמות ספקי אינטרנט וחיבורים עצומה) והקומבינציה של שלושת הפעולות האלה אפשרית בערך כמו בניית מעלית לירח, וזה במדינה שלא מצליחה לבנות רכבת תחתית בת"א.
לאלו שחושבים שקיימים דברים כאלה בעולם (למשל, סין, או תוכנות הסינון למיניהם) אני מציע לחקור טוב טוב את ההבדלים בינם לבין הצעת החוק. ועוד לא דיברתי על העלות התקציבית של רעיון כזה (רק קצת יותר זול מהמעלית לירח והרבה יותר יקר מרכבת קלה בת"א).
ונחזור לתיאורית הקונספירציה שלי. הצעת החוק הזאת עשתה דבר פנטסטי - היא העלתה התנגדות כל כך עזה ומכל כך הרבה כיוונים, שחברי הכנסת שתומכים בה עשויים להיות שק החבטות של עיתונאים רבים, חלקם בעלי בלוגים או סתם אוהבי פורנו שמעוניינים להמשיך לגלוש באנונימיות. תגובת הנגד תקבור את החוק עמוק כל כך שיעבור זמן רב עד שמישהו יעז להזכיר את הרעיון שוב.
ולמה אני כל כך בטוח שההצעה הזאת לא נועדה אף פעם להיות חוק אמיתי? כי היה אפשר להציע חוקים ישימים יותר (אני לא אתן דוגמאות - למה לי לתת רעיונות לחברי כנסת הזויים). ברגע שמציעים חוק שמורכב מאלמנטים בלתי אפשריים טכנולוגית, ברור שאין כוונה אמיתית ליישמו.
אגב, טיעון שעולה מדי פעם לגבי החוק הזה הוא שאפילו אם החוק לא ישים, אנשים לא רוצים לעבור על חוק פלילי (מגוחך ככל שיהיה). לפי הגיון זה, ברגע שיש חוק כזה בספר החוקים, אפילו אם הוא לא מיושם או קל לעקיפה הוא גורם לגולשים להיות עבריינים.
לאלה שחושבים כך, יש לי חדשות בשבילכם. כל מי שגלש בשנות ה- 90 באינטרנט באמצעות אינטרנט אקספלורר, נטסקייפ או דומיהם עבר על חוק רשמי של מדינת ישראל בשם "חוק הצופן", חוק שמעבר עליו דינו מאסר.
חוק הצופן אסר על השימוש בדפדפנים אינטרנט אקספלורר, מוזילה ואופרה כיוון שאלה מצוידים במנגנון הצפנה חזק (SSL). העובדה שכל אזרחי ישראל הגולשים באינטרנט עברו על החוק הזה מדי יום לא הטריד איש, ובפועל כמות "העבריינים" מנעה ממשרד הבטחון לאכוף את החוק הזה בכל צורה. הגעה לבית משפט היתה מעיפה את החוק לכל הרוחות, ושם מדובר היה על חוק שעוד היה ישים אכיפתית (קל לראות מתי מידע עובר ברשת מוצפן, לעומת זאת קשה "מעט" יותר לצייד את כל גולשי האינטרנט באמצעי זיהוי שמסתנכרן עם מאגר נתונים עצום ונבדק מול רשימת blacklist של מיליארדי כתובות בכל גישה לרשת). בעצם, משרד הביטחון ניסה לשמור על פרופיל נמוך עד שהחוק שונה ובו בזמן כל אזרחי ישראל הגולשים ברשת היו לרגע עבריינים שעברו על חוק פלילי באופן הברור ביותר.
כן, אני מבין שיש סיכוי קלוש שלא מדובר בקונספירציה אלא בהצעת חוק אמיתית שהגו הח"כים בעצמם. במקרה כזה אני מציע ל- ISOC לקחת קרדיט בכל זאת - קל לראות שהצעת החוק הזאת היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לחופש המידע באינטרנט הישראלי ולו בשל הדיון הציבורי שהוא מעורר.