חוק חסימת אתרים למבוגרים (קריאה לפעולה)

בעוד פחות משבועיים צפויה לעלות להצבעה בועדת הכלכלה הצעת החוק להגבלת גישה לאתרים למבוגרים של ח"כ אמנון כהן. רק מעטים מאמינים שמדובר בהצעה שמיועדת להגן על ילדים מפני תכנים פוגענים.

רימון לוי, גל מור, גדי שימשון ופעילי רשת רבים אחרים, הציעו בימים האחרונים תוכניות פעולה כנגד מה שרבים מאמינים שהיא הצעה מסוכנת, שאם תעבור (והיא כבר עברה בקריאה טרומית), ישראל תצטרף למועדון הלא מכובד של אויבות האינטרנט.

רבים סבורים שממילא חסימת אתרים אינה יעילה באמת, והיא ניתנת לעקיפה גם אפילו עם השקעה כלכלית עצומה באמצעים טכניים. אבל ההצעה סובלת מכשלים מוסריים, לוגיים וטכניים רבים.

גדי שימשון למשל סבור שהההצעה היא תוצר של "בערות טכנולוגית, צדקנות שמנונית ומשחקי כוח פוליטיים." אם אינכם רוצים להיות הקורבנות של ההצעה הזו, או אינכם חושבים שזה מתפקידה של הממשלה לפקח על הרגלי הגלישה שלכם, הנה מספר הצעות לפעולה של גל מור.

תוכן גולשים
בנימה אישית, אחדות מהתגובות סובלות, לדעתי, בדיוק מאותן מגבלות מוסריות ואתיות שהמבקרים מתרעים בגינן. גדי שימשון, שפירסם עמדתו בצורה מנומקת ומפורטת בבלוג שלו, מתייחס למגיש ההצעה, ח"כ אמנון כהן, בתור "נציג עליית בוכרה בש”ס". ייתכן מאוד שזה רלבנטי למציאות החיים של הח"כ כהן, אני עדיין לא רואה איך זה רלבנטי לדיון גופו, וחבל שתגובה אזרחית מרשימה מהסוג הזה נכשלת במקומות הכי צפויים אצלנו, עדתיות גלותית.

שימשון מתאר את המניעים להצעה כתגובה טבעית למה שהוא מכנה "התמוטטות חומות מונופול המידע של הרבנים". מיותר לציין שאין גוף, אזרחי או מסחרי, שאינו נפגע בצורה כזו או אחרת בגלל "התמוטטות חומות מונופול המידע", ובתור אושיית תקשורת עם בלוג, הוא צריך היה לדעת. הקוד הפתוח, בלוגים והויקיפדיה הן דוגמאות מוכרות של איך זה קורה ומי מושפע, בין אם מדובר בתאגידי ענק חמדניים, ערוצי תקשורת מסחריים, או קהילות מסורתיות.

מידע נוסף
לינמגזין, Willow: מערכת סינון תוכן
לינמגזין, משחקים מסוכנים: על 'censorware' בשירות המדינה