לא. אין זה "בנו של אינטל מכה שנית" וגם לא "i7 במערה החשמלית". פשוט בחלק הקודם עזבנו את לוח האם P6T ואת המעבד i7-920 המותקן בו לאנחות בלי לדווח כראוי על גורלם וכישרונותיהם.
וכזכור מטרת כל התרגיל הייתה לאפשר לצמד כונני ה SSD להביא לידי מימוש את הפוטנציאל שלהם, וגם לשם עוד לא הגענו. לכן נתמקד הפעם בסקירת בקרי הכוננים בלוח האם P6T של אסוס.
בלוח מובנים ששה מחברי SATA: ארבעה מחוברים לבקר Intel ICH10R. באמצעות הביוס ניתן לבחור לבקר זה סוגי פעולה אחדים: SATA – דהיינו כל דיסק לנפשו, סוגים אחדים של RAID והם 0, 1 או 5, או ICHI דהיינו Advanced Host Controller Interface. זהו פרוטוקול קינייני של אינטל ובינתיים בעייתי בלינוקס.
שני המחברים הנוספים משתייכים לבקר JMicron® JMB322. בביוס (מדור tools) קיימת אופציה להפעילו במה שאסוס מכנים Supper Speed שזה בעצם Raid 0 חומרה – ודווקא אותו הם מועידים לצורכי גיבוי מהיר... פרט לכך הרכבתי בתושבת PCI-e בקר מטיפוס Areca 1220 – זהו בקר Raid חומרה בעל זוג מחברי SATA.
לפני שאוכל להמשיך הייתי צריך אפוא לבדוק מה כל בקר כזה יכול לעשות, כדי להחליט היכן בסופו של דבר להתקין את זוג ה SSD. כל הבקרים הם מטיפוס SATA II. גם כאן הטכניקה הייתה שימוש בדיסק חיצוני לביצוע מניפולציות שונות בכוננים ובמחיצות.
ראשית בדקתי ביצועי שני סטים של כוננים קשיחים על בקר Areca. בעת עליית המערכת מאפשר הבקר במשך 5 שניות להכנס לביוס שלו על ידי לחיצה על TAB או על CTRL-F4. אשף פשוט ואינטואיטיבי מאפשר יצירת המערך הרצוי. יצרתי מערך Raid 0 משני הדיסקים שזוהה על ידי מערכת ההפעלה כ sdc. למערך זה קיים mbr, ניתן לאתחל איתו ומבחינת מערכת ההפעלה הוא כונן לכל דבר ועניין.
סט הדיסקים הראשון שבדקתי היה צמד דיסקי Westren Digital Raptor 740. אלו דיסקים משומשים מאד ומיושנים (בני 7), SATA I, אך בעלי מהירות סיבוב גבוהה 10000 סל"ד, וזמן גישה קצר אפילו במושגים עכשוויים. בזמנו היו נזר הבריאה. המדידה העלתה מהירות גישה של כ 130 mb/s.
הסט השני היה של כוננים חדישים יותר (שנת יצור 2007) Seagate Barracuda במהירות סיבוב 7200 סל"ד, אך בממשק SATA II. מהירות הגישה בהם עלתה ל 147 mb/s, ובשלב זה החלטתי להשאיר אותם שם.
הבדיקה הבאה הייתה של בקר JMicron® JMB322 שהוגדר בביוס כ-Supper Speed.
הרכבתי גם עליו צמד כונני Seagate Barracuda ובאופן אוטומטי נוצר עליהם מערך Raid 0. מדידת מהירות הגישה הייתה מאכזבת משהו: 120 mb/s “בלבד".
יצרתי מערכת קבצים XFS על המערך והעברתי אליו כמה תיקיות גדולות מספריית הבית שעל Areca. התיקיה scanners היא בת 270 ג'יגה:
שהיא בממוצע כmb/s 100. הפעולה כוללת קריאה בכונן אחד וכתיבה בשני.
נותר עוד לבדוק את ביצועי הבקר הפנימי Intel ICH10R.
בקר זה ניתן להגדרה כ Raid בביוס, אבל למעשה אין צורך בכך. בלינוקס קיימות אופציות אחדות ל raid ואחת מהן היא השמוש בפקודה dmraid. העברתי איפוא את חיבורי הכוננים ליציאות ה SATA המתאימות.
הפקודה dmraid -l מונה את סוגי הבקרים הנתמכים וכינוייהם:
הפקודה dmraid -ay אומרת להפעיל (או לשפעל) את המערך:
מה שמלמד כי הבקר זוהה כבקר Silicon Image, וכן זוהו שלוש המחיצות שעליו (שורש, החלפה, בית). הסיבה שהוא מסומן כ"כבר מופעל" היא שעליו להיות מופעל מיד כשהמערכת מתחילה את עלייתה. לשם כך יש, באופן סוזה, לדאוג לשורה הבאה בקובץ etc/sysconfig/dmraid/ :
והמהדרים מוסיפים גם את פרמטר הקרנל dmraid=true.
המערך זוהה עכשיו כ dm-0 ומדידה באמצעות hdparm -t /dev/dm-0 העלתה כי מהירות ההעברה היא 184 mb/s – יותר מהר משני בקרי החומרה, כולל ה Areca המהולל. אני נשארתי חשדן משהו, ושבתי ובדקתי את מהירות העברת התיקיה scanners מ Areca ל sil_bgadadcadcdgp3.
דהיינו הזמן התארך: מ 45.5 דקות לכמעט 49 דקות.
למען האמת – נתון זה השאיר אותי במבוכה ונכון לרגע זה לא ברור לי איזה בקר להעדיף. גם מדידות אחרות שערכתי לא הראו יתרון מובהק לאחד על פני האחר. אפשר כמובן להתנחם בעובדה ש"כולם טובים" ולבחור לפי פרמטרים אחרים. את ההחלטה אערוך כשאעביר בפועל את כונני ה SSD למחשב.
ומה קרה עם מעבד AMD החדש, אתם שואלים? על כך, על סנסורי הטמפרטורה ועל עוד כמה מדידות שערכתי – בהמשך.
מידע נוסף
היכרות (אישית) עם מעבדי אינטל מסדרת i7
העתקת דיסק קשיח עם FreeBSD ממחשב למחשב
האצה גרפית למערכות שותתות דם
וכזכור מטרת כל התרגיל הייתה לאפשר לצמד כונני ה SSD להביא לידי מימוש את הפוטנציאל שלהם, וגם לשם עוד לא הגענו. לכן נתמקד הפעם בסקירת בקרי הכוננים בלוח האם P6T של אסוס.
בלוח מובנים ששה מחברי SATA: ארבעה מחוברים לבקר Intel ICH10R. באמצעות הביוס ניתן לבחור לבקר זה סוגי פעולה אחדים: SATA – דהיינו כל דיסק לנפשו, סוגים אחדים של RAID והם 0, 1 או 5, או ICHI דהיינו Advanced Host Controller Interface. זהו פרוטוקול קינייני של אינטל ובינתיים בעייתי בלינוקס.
שני המחברים הנוספים משתייכים לבקר JMicron® JMB322. בביוס (מדור tools) קיימת אופציה להפעילו במה שאסוס מכנים Supper Speed שזה בעצם Raid 0 חומרה – ודווקא אותו הם מועידים לצורכי גיבוי מהיר... פרט לכך הרכבתי בתושבת PCI-e בקר מטיפוס Areca 1220 – זהו בקר Raid חומרה בעל זוג מחברי SATA.
לפני שאוכל להמשיך הייתי צריך אפוא לבדוק מה כל בקר כזה יכול לעשות, כדי להחליט היכן בסופו של דבר להתקין את זוג ה SSD. כל הבקרים הם מטיפוס SATA II. גם כאן הטכניקה הייתה שימוש בדיסק חיצוני לביצוע מניפולציות שונות בכוננים ובמחיצות.
ראשית בדקתי ביצועי שני סטים של כוננים קשיחים על בקר Areca. בעת עליית המערכת מאפשר הבקר במשך 5 שניות להכנס לביוס שלו על ידי לחיצה על TAB או על CTRL-F4. אשף פשוט ואינטואיטיבי מאפשר יצירת המערך הרצוי. יצרתי מערך Raid 0 משני הדיסקים שזוהה על ידי מערכת ההפעלה כ sdc. למערך זה קיים mbr, ניתן לאתחל איתו ומבחינת מערכת ההפעלה הוא כונן לכל דבר ועניין.
סט הדיסקים הראשון שבדקתי היה צמד דיסקי Westren Digital Raptor 740. אלו דיסקים משומשים מאד ומיושנים (בני 7), SATA I, אך בעלי מהירות סיבוב גבוהה 10000 סל"ד, וזמן גישה קצר אפילו במושגים עכשוויים. בזמנו היו נזר הבריאה. המדידה העלתה מהירות גישה של כ 130 mb/s.
הסט השני היה של כוננים חדישים יותר (שנת יצור 2007) Seagate Barracuda במהירות סיבוב 7200 סל"ד, אך בממשק SATA II. מהירות הגישה בהם עלתה ל 147 mb/s, ובשלב זה החלטתי להשאיר אותם שם.
הבדיקה הבאה הייתה של בקר JMicron® JMB322 שהוגדר בביוס כ-Supper Speed.
הרכבתי גם עליו צמד כונני Seagate Barracuda ובאופן אוטומטי נוצר עליהם מערך Raid 0. מדידת מהירות הגישה הייתה מאכזבת משהו: 120 mb/s “בלבד".
יצרתי מערכת קבצים XFS על המערך והעברתי אליו כמה תיקיות גדולות מספריית הבית שעל Areca. התיקיה scanners היא בת 270 ג'יגה:
time cp -r scanners /mnt/m-home/scanners
real 45m32.402s
user 0m4.820s
sys 4m22.463sשהיא בממוצע כmb/s 100. הפעולה כוללת קריאה בכונן אחד וכתיבה בשני.
נותר עוד לבדוק את ביצועי הבקר הפנימי Intel ICH10R.
בקר זה ניתן להגדרה כ Raid בביוס, אבל למעשה אין צורך בכך. בלינוקס קיימות אופציות אחדות ל raid ואחת מהן היא השמוש בפקודה dmraid. העברתי איפוא את חיבורי הכוננים ליציאות ה SATA המתאימות.
הפקודה dmraid -l מונה את סוגי הבקרים הנתמכים וכינוייהם:
zariz:~ # dmraid -l
asr : Adaptec HostRAID ASR (0,1,10)
ddf1 : SNIA DDF1 (0,1,4,5,linear)
hpt37x : Highpoint HPT37X (S,0,1,10,01)
hpt45x : Highpoint HPT45X (S,0,1,10)
isw : Intel Software RAID (0,1,01)
jmicron : JMicron ATARAID (S,0,1)
lsi : LSI Logic MegaRAID (0,1,10)
nvidia : NVidia RAID (S,0,1,10,5)
pdc : Promise FastTrack (S,0,1,10)
sil : Silicon Image(tm) Medley(tm) (0,1,10)
via : VIA Software RAID (S,0,1,10)
dos : DOS partitions on SW RAIDsהפקודה dmraid -ay אומרת להפעיל (או לשפעל) את המערך:
dmraid -ay
RAID set "sil_bgadadcadcdg" already active
RAID set "sil_bgadadcadcdgp1" was activated
RAID set "sil_bgadadcadcdgp2" was activated
RAID set "sil_bgadadcadcdgp3" was activatedמה שמלמד כי הבקר זוהה כבקר Silicon Image, וכן זוהו שלוש המחיצות שעליו (שורש, החלפה, בית). הסיבה שהוא מסומן כ"כבר מופעל" היא שעליו להיות מופעל מיד כשהמערכת מתחילה את עלייתה. לשם כך יש, באופן סוזה, לדאוג לשורה הבאה בקובץ etc/sysconfig/dmraid/ :
DMRAID_START_OPTIONS="-ay"והמהדרים מוסיפים גם את פרמטר הקרנל dmraid=true.
המערך זוהה עכשיו כ dm-0 ומדידה באמצעות hdparm -t /dev/dm-0 העלתה כי מהירות ההעברה היא 184 mb/s – יותר מהר משני בקרי החומרה, כולל ה Areca המהולל. אני נשארתי חשדן משהו, ושבתי ובדקתי את מהירות העברת התיקיה scanners מ Areca ל sil_bgadadcadcdgp3.
time cp -r scanners /mnt/n-home//scanners
real 48m53.171s
user 0m4.964s
sys 4m32.268sדהיינו הזמן התארך: מ 45.5 דקות לכמעט 49 דקות.
למען האמת – נתון זה השאיר אותי במבוכה ונכון לרגע זה לא ברור לי איזה בקר להעדיף. גם מדידות אחרות שערכתי לא הראו יתרון מובהק לאחד על פני האחר. אפשר כמובן להתנחם בעובדה ש"כולם טובים" ולבחור לפי פרמטרים אחרים. את ההחלטה אערוך כשאעביר בפועל את כונני ה SSD למחשב.
ומה קרה עם מעבד AMD החדש, אתם שואלים? על כך, על סנסורי הטמפרטורה ועל עוד כמה מדידות שערכתי – בהמשך.
מידע נוסף
היכרות (אישית) עם מעבדי אינטל מסדרת i7
העתקת דיסק קשיח עם FreeBSD ממחשב למחשב
האצה גרפית למערכות שותתות דם