מיומנו של חומוס

האם יש תוכנה חופשית המסוגלת לגבות מחיצות מכל הסוגים - למשל מחיצות UFS? האם יש תוכנה חופשית המסוגלת לעשות כל זאת באופן אינטואיטיבי וגרפי?

בשבוע הבא, אם הכל ילך כמתוכנן, יחולו שינויים חשובים ב"מהיר" החרישי, מקורר-המים. שני הכוננים המהווים את מערך ה raid 0 שעל בקר 3ware Escalade יוחלפו בשני כונני מצב מוצק חדישים. מהיר מזהה את המערך כ sdc.

הכוננים הנכחיים הורכבו ב"מהיר" בדצמבר 2003 וצברו עד עכשיו 34443 שעות עבודה כ"א, דהיינו צברו כחמש שנות פעילות - והגיע הזמן לתת להם לנוח, עוד בטרם אחד מהם יכשל (כשל כונן ב RAID 0 משמעו אובדן כל המידע). אלו כונני "רפטור" של Western Digital בעלי מהירות סיבוב 10000 סל"ד וקיבולת 74 ג'יגה כ"א, כך שסך כל קיבולת הכונן הלוגי (המהיר) שהם יוצרים הוא 148 ג'יגה.

הדיאגרמה הבאה, שנוצרה על ידי YaST -> Partitioner של openSUSE 11.2 מפרטת את מבנה המחיצות של "מהיר":



אנו רואים שעל sdc נמצאות שבע מחיצות, כולן של מערכות הפעלה. שש מהן מערכות לינוקס ואחת FreeBSD. מחיצת הבית ומחיצת ההחלפה משותפות לכולן ונמצאות על מערך RAID 0 שני הנוצר על בקר nVidia המובנה בלוח האם.

כונני המצב המוצק המיועדים הם בעלי קיבולת 60 ג'יגה כ"א דהיינו העברת המחיצות למערך החדש תהיה כרוכה גם בשינוי גודלן. יתר על כן: אי אפשר יהיה לבצע העתקת מחיצות אליהם על ידי פקודת dd פשוטה, למשל, מכיוון שניתן יהיה להקים את המערך החדש רק אחרי פירוק המערך הישן (ברשותי רק כרטיס 3ware Escalade יחיד וממילא בלוח האם אין חריצים פנויים לכרטיס נוסף).

הדרך לביצוע המשימה היא איפא יצירת "image" של כל מחיצה ומחיצה, שמירתו על אמצעי איכסון כלשהו, ו"שפיכתו" (תוך שינוי גודלו) חזרה למערך החדש, לכשיווצר, באמצעות LiveCD וכיוצא בו – כי מיד אחרי היווצרו לא תהיה במערך החדש שום מערכת הפעלה. האם יש תוכנה חופשית המסוגלת לעשות זאת? האם יש תוכנה חופשית המסוגלת לעשות כל זאת באופן אינטואיטיבי וגרפי? על השאלות הללו מתכוונת הרשימה שלהלן לענות.

א. KDE partition manager
זוהי תוכנה חדשה יחסית, שקיימת החל מ KDE גרסה 4 ומעלה.


אתר: http://partitionman.sourceforge.net

מעלותיה: גרפית, אינטואיטיבית.
חסרונותיה: לא פועלת על\לא מזהה מחיצות ufs של FreeBSD. מבחינת המשימה שלפני זה בלבד מוציא אותה מכלל חשבון, אבל חובה לציין עוד שתי נקודות: מרגע הפעלתה מהתפריט, ועד שהממשק שלה מופיע על המסך חולפות חמש דקות! (דבר כזה עוד לא ראיתי). גם אז מודיע top שיש כמה וכמה זומביס (ספרתי עד 14 בחמש הדקות הדרושות לעלייתה, 1 נשאר אחרי סגירתה).

ב. Partition Image
תכנה זו ניתנת להתקנה באופן-סוזה 11.2 על ידי שמוש ב webpin ובאופן דומה באובונטו.


אתר: http://www.partimage.org/Main_Page

הממשק בתכנה הוא ממשק Ncurses - פחות ידידותי ממשק חלונאי כי הניווט בו נעשה על ידי המקלדת בלבד, אבל הוא בכל זאת אינטואיטיבי למדי.

מהתמונה ניתן לראות כי התכנה זיהתה את הבקרים השונים, אבל לא את כל המחיצות שעליהן. ב sdc היא זיהתה 11 מחיצות (לעומת ה 8 שמזהה fdisk – כולל ה Extended). אבל מבחינת צרכיי היא לא מתאימה: היא אינה מזהה את מחיצת FreeBSd ואינה יכולה ליצור image שלה.



ולחיצה על F5 מניבה:



ג. clonezilla
קלונזילה לא נמצא במאגרי אופן-סוזה אבל ניתן להוריד ISO מאתר הפרויקט וליצור אתו LiveCD וזה מתאים בדיוק לצרכי, וזה גם מה שעשיתי.

העלאתי איתו את "מהיר", ומיד ניתן היה להבחין בעובדות הבאות:

גם קלונזילה משתמשת בממשק Ncurses – לטעמי אף קצת פחות אינטואיטיבי מ Partition Image, אבל לא נורא. קלונזילה משתמשת בקרנל דביאן: linux debian 2.6.30-backports i-468 מחודש יולי 2009.


אתר: http://clonezilla.org

בדיקה ב fdisk -l הראתה כי כל המחיצות שעל כל הכוננים זוהו נכונה, אבל לא כן הדבר הדבר עם זיהוי המחיצות אליהן יש לשמור את ה image שהיא יוצרת או המחיצות מהן יש ליצר את ה image הזה. את המחיצות שעל בקר ה nVidia לא זיהתה התכנה כלל ובכך סיכלה את האפשרות ליצור image מקומי (רק מחיצת home מספיק גדולה כדי להכיל image זה).

נותרת האפשרות ליצור את ה image הזה על מחשב שכן באמצעות SSH. קלונזילה החלה לעשות ואף הגדילה לעשות: היא פירטה מה שורת הפקודת בה היא עושה שימוש:

/opt/drbl/sbin/ocs-cr -q2 -c -j2 -z1 -i 2000 -p true saveparts “freebsd8.img” “sdc3”

אישרתי יצירת ה image הלז ואז הפיקה קלונזילה את ההודעה הבאה (אחרי שהתברר לה כי סוג המחיצה הוא ufs):

this file system is not supported by partimage or ntsclone, dd+gzip will save and restore all the blocks.
THIS WILL BE VERY INEFFICIENT AND WILL TAKE VERY LONG TIME!
The status report is very primitive

מן המלצה שכזאת... מההודעה גם עולה שקלונזילה היא בעצם מן מבנה-על של Partition Image שנסקרה כבר למעלה, ואינה יכולה לעשות מה שהנ"ל לא יכולה לעשות. כדי להשתמש ב dd אין צורך בכל בתפארת הזו.

בכל זאת, מכיוון שכבר הגעתי עד השלב הנ"ל, נתתי לתוכנה לרוץ. במשך כ 30 דקות היא יצרה על תיקיה על מחשב היעד שהכילה את ה"בלוקים" המדוברים בזה אחר זה, עד שהגיעה לבלוק המיצג הג'יגה ה 32 מתוך ה 32 שנמצאות ב sdc3, ואז פלטה את הודעת השגיאה הבאה:

something went wrong!

באותיות אדומות שמנות וקרסה...

ד. Acronis 2010
טוב, ניחשתם נכון. אקרוניס 2010 זיהתה את כל המחיצות, ויצרה בלי הרבה בעיות ובאופן גרפי ואינטואיטיבי את ה image המבוקש של FreeBSD.



אגב, מחובתי לציין כי הגודל של שני ה image-ים שנוצרו זהה פחות או יותר – כ 14.5 ג'יגה.

יצאתי חומוס? לא נותר לי אלא להפנות את הקוראים לבלוג הבא של נדב ויניק: האתגר האמיתי של הקוד הפתוח – לא להיות סוג ב - שאני מזדהה בו עם כל מילה. מרגיזה במיוחד היא העובדה שאקרוניס בעצם פועלת מעל לינוקס, ושתוכנות הקוד הפתוח הנ"ל לא תומכות ב ufs לא בגלל שהיא בקוד סגור אלא בגלל דוגמטיות.

אפילוג:

בהזדמנות חגיגית זו החלטתי להעביר את FreeBSD למחשב אחר. להלן תמצית הפעולות:

א. “שפיכת" ה image אל מחשב היעד באמצעות אקרוניס.

ב. איתחול באמעות grub על ידי הפקודות:

root (hd2,0)
chainloader +1
boot

(במחשב היעד שלשה כוננים, ו FreeBSD נשפכה למחיצה הראשונה של השלישי בסדר העליה).

עולה מנהל האיתחול של FreeBSD ובו בוחרים באופציה 4 היא רמת ריצה single. לחיצה על ? מיצרת רשימת הכוננים המזוהים וכינויהם. מאחר והעברנו את המערכת מכונן אחד לאחר עלינו לשנות זאת גם ב fstab, אחרת המערכת לא תעלה.

עם קצת תושיה זיהיתי את הכונן החדש כ ad1s1. הפקודה הבאה מעגנת את "פרוסת" השורש בזכויות כתיבה וקריאה:

mount ufs:.dev/ad1s1a / rw

מה שאיפשר שמוש ב nano לעריכת etc/fstab/ ושינוי כל איזכור של twed ל ad1s. איתחול, ו FreeBSD עולה בכל תפארתה, כאילו היתה שם מימים ימימה!

ידיעות נוספות
אצל Acronis בבטן
פדורה 12 מפעפעת ל"מהיר"
גיבוי אוטומטי (על מכונה מרוחקת) באמצעות Unison