עכשיו כשהנייד משודרג וחזק כשמשון הגיבור לפני שפגש בדלילה, הגיע הזמן לבדוק איך מתנהגים עליו מחשבים וירטואלים. חלקם לצרכים מועילים – וחלקם רק בשביל הכף. ישנם אמולטורים שונים המתאימים למטרה זו, וברבות הימים אני מקווה להתוודע לכולם. כצעד ראשון בחרתי בשני מוצרים של חברת VMWare – קיניניים אך חינמיים.
הראשון הוא VMServer איתו עשיתי הכרה כבר לפני שנה. השני הוא VMPlayer, שאותו פגשתי עתה לראשונה. VMServer מאפשר להתקין על המחשב הוירטואלי מערכת הפעלה כבחירתך ומהמדיה הזמינה לך – כאילו היה זה מחשב רגיל. הכונן הוירטואלי שנוצר (שהוא למעשה ספריה על הכונן הקשיח שלך) ניתן ל"העברה" (כלומר העתקה) ממחשב למחשב.
לאלו מבינינו שאינם טהרנים (פוריטנים) מושבעים - נותנת המערכת הוירטואלית מענה יעיל לכמה בעיות מטרידות בלינוקס, כגון תאימות דפדפנים (כניסה לבנק שלך למשל), או שימוש בתכנות מתמחות (נניח OCR עברי ששילמת עליו כסף רב בשעתו). את כל אלה ניתן לעשות גם באיתחול כפול, אבל זה תהליך מסורבל ובזבזן בזמן ובמשאבים. המחשב הוירטואלי פועל מתוך המחשב הפיזי, הוא אחת מהתוכנות שלו. כך ששתי מערכות ההפעלה יכולות לפעול סימולטנית וזה נוח להפליא. יותר מכך: על מחשבים מודרניים לא מעטים פשוט אי אפשר להתקין מערכות הפעלה ישנות כגון חלונות 98 ומטה, אבל על המחשב הוירטואלי אפשר ואפשר.
את הכונן הוירטואלי הראשון יצרתי על מחשב (“maheer”) בעל מעבד יחיד של 64 ביט. ההתקנה מתוארת בקישור שלמעלה: היתה זו מערכת Windows 98, "Hebrew enabled" ומערכת ההפעלה המארחת היתה אובונטו "dapper" גירסת 64 ביט. את הכונן הוירטואלי השני יצרתי על הנייד: לו יש זוג מעבדים 64 ביט והמארחת היא SUSE 10.2 64 ביט. המערכת הוירטואלית היא Windows XP. את הכונן הוירטואלי השלישי יצרתי אף הוא על הנייד, וזה היה DesktopBSD 1.6 , התקנתו ותכונותיו מתוארות כאן.
עד מהרה התבררו מגבלות אחדות שישנן לכוננים הוירטואלים הרצים מעל VMServer. רק מיעוטם הצליח להפעיל את שרת הצליל וציוד היקפי אחר (כגון מצלמת רשת). בחלקם התגלו קשיים בהתאמה למסכים לא סטנדרטיים (המסך של הנייד הוא בן 1280X800 פיקסלים). חיפוש ברשת העלה דרכים אחדות לפתרון בעיות אלה, והן יפורטו להלן.
הראשונה שבהן היא התקנת VMPlayer. מורידים ומתקינים אותו בדיוק באותו אופן שמורידים ומתקינים את VMServer (פרט לכך שהוא אינו זקוק ל serial number). באובונטו החבילות הדרושות נמצאות במאגרים' אם כי הן מגרסה מיושנת (1.2) לעומת הגרסה השוטפת (2.0), אותה התקנתי בסוזה.
כמו באגדה על הפיסח והעיוור ששמרו יחד על בוסתן הפירות, אי אפשר להתקין VMServer ו VMPlayer יחד על אותה מערכת הפעלה. אפשר להתקין קודם כל Server, ליצור באמצעותו את המכונות הוירטואליות הרצויות, ואז להסירו ולהתקין במקומו Player, כדי למצות את כל יכולותיהן, או – וזו הדרך בה אני בחרתי – להתקין כל אחד מהם על מערכת הפעלה נפרדת. שוטר אחד יודע לכתוב והשוטר השני יודע לקרוא.
אחד הדברים הראשונים המתבררים עם ההתקנה של player היא ההזמנה להורדת appliances. אלו הן מכונות וירטואליות מוכנות לשמוש שהוכנו עבורנו. מטבע הדברים הן כוללות מערכות חופשיות בלבד: האחרות זקוקות לרשוי מתאים ואינן יכולות להיות מופצות כך-סתם ברשת. הדרך לאתר ההורדות של ה-appliances רצופה בפרסומות, אתרי הרשמה ושאר מלכודות פתאים ולכן אחסוך לכם אותה ואקשר ישר לאתר ההורדה.
את המכונות הוירטואליות הללו יוצר בחור סקנדינבי נמרץ והוא אף מוכן ליצור לכם מכונות וירטואליות כבקשתכם. המכונה מכווצת בפורמט zip7 וכדי לפרשה בלינוקס יש להתקין את החבילה 7Z.
מבין שלל המכונות שהוא מציע להורדה בחרתי בשלוש הבאות: studio64, frugelwar 0.7 pre2, mepis7 beta1. חלון הכניסה (login) לכל מערכת דורש שם משתמש וססמה והם אחידים לכולן: bagside. זוהי למעשה אחת הדרכים הקלות והנוחות ביותר להתרשם ממערכת הפעלה חופשית חדשה.
התקנתי vmware (אחד מהשניים) על מחשבים ומערכות הפעלה אחדות:
*לחילופין turtle beach USB. הנייד הזה מצויד גם במצלמת רשת מובנית.
כל אחד מארבעת המחשבים מסוגל עכשיו להריץ כל אחת משש מערכות ההפעלה הוירטואליות הללו – בדרגות שונות של הצלחה.
כדי להעתיק מכונה וירטואלית ממחשב למחשב יש פשוט למצוא מקום פנוי בכונן ולתת לו את ההרשאות הנכונות (הרשאות המשתמש המריץ את VM). מכיוון ש XP נוצר על מחשב עם שני מעבדים והרבה זכרון יש לשנות את הגדרותיו לפני ההרצה על מחשב עם מעבד יחיד ופחות זכרון. זאת עושים על ידי פתיחת הקובץ (התסריט) your-os.vmx בעזרת עורך הטקסט החביב עליכם. למשל ב Windows XP Professional'.vmx' יש לשנות את השורות:
ל
וכך הוא עובר להיות מחשב וירטואלי עם מעבד יחיד ו 256 מגה זכרון.
כך נראה חלון בחירת המערכת הוירטואלית (זוכר את חמש המערכות האחרונות שהופעלו):
פתיחת ושמירת מסמכים.
במקרים רבים נרצה לפתוח מסמכים ותוכנות מתוך המחשב הפיזי וגם לשמור בו דברים שיצרנו במחשב הוירטואלי. אלו הם מחשבים נפרדים, אך נמצאים על אותה רשת. דרך נוחה לביצוע זאת היא באמצעות סמבה על ידי שמוש ב smb4k (בחלונות על ידי "שכנים ברשת"). בכל אחד מהמחשבים מעגנים את המחיצה ממנה\אליה רוצים לקרוא ולכתוב. יש לדאוג להרשאות הכתיבה המתאימות – מה שעלול להיות פרצת אבטחה.
כך נראות המחיצות המעוגנות במערכת המארחת (סוזה 10.2):
וכך הן נראות במערכת האורחת (במקרה זה Mepis 7):
כך הם נראות במערכת אורחת אחרת (Windows 98):
את הרשימה הנכחית אני כותב על מעבד התמלילים אופן אופיס לסרוגין ולפי הצורך פעם ממפיס הוירטואלית ופעם מסוזה הממשית, שעל הנייד .
פעולת המערכות האורחות על הפלטפורמות השונות, והשוואה ביניהן, תיסקר, אולי, בפעם אחרת ובמקום אחר. אציין רק שגם DesktopBSD ובמיוחד Mepis 7 מרשימות בשימושיות, בקלות ההפעלה ובנוחות השמוש בהן כאורחות.
הראשון הוא VMServer איתו עשיתי הכרה כבר לפני שנה. השני הוא VMPlayer, שאותו פגשתי עתה לראשונה. VMServer מאפשר להתקין על המחשב הוירטואלי מערכת הפעלה כבחירתך ומהמדיה הזמינה לך – כאילו היה זה מחשב רגיל. הכונן הוירטואלי שנוצר (שהוא למעשה ספריה על הכונן הקשיח שלך) ניתן ל"העברה" (כלומר העתקה) ממחשב למחשב.
לאלו מבינינו שאינם טהרנים (פוריטנים) מושבעים - נותנת המערכת הוירטואלית מענה יעיל לכמה בעיות מטרידות בלינוקס, כגון תאימות דפדפנים (כניסה לבנק שלך למשל), או שימוש בתכנות מתמחות (נניח OCR עברי ששילמת עליו כסף רב בשעתו). את כל אלה ניתן לעשות גם באיתחול כפול, אבל זה תהליך מסורבל ובזבזן בזמן ובמשאבים. המחשב הוירטואלי פועל מתוך המחשב הפיזי, הוא אחת מהתוכנות שלו. כך ששתי מערכות ההפעלה יכולות לפעול סימולטנית וזה נוח להפליא. יותר מכך: על מחשבים מודרניים לא מעטים פשוט אי אפשר להתקין מערכות הפעלה ישנות כגון חלונות 98 ומטה, אבל על המחשב הוירטואלי אפשר ואפשר.
את הכונן הוירטואלי הראשון יצרתי על מחשב (“maheer”) בעל מעבד יחיד של 64 ביט. ההתקנה מתוארת בקישור שלמעלה: היתה זו מערכת Windows 98, "Hebrew enabled" ומערכת ההפעלה המארחת היתה אובונטו "dapper" גירסת 64 ביט. את הכונן הוירטואלי השני יצרתי על הנייד: לו יש זוג מעבדים 64 ביט והמארחת היא SUSE 10.2 64 ביט. המערכת הוירטואלית היא Windows XP. את הכונן הוירטואלי השלישי יצרתי אף הוא על הנייד, וזה היה DesktopBSD 1.6 , התקנתו ותכונותיו מתוארות כאן.
עד מהרה התבררו מגבלות אחדות שישנן לכוננים הוירטואלים הרצים מעל VMServer. רק מיעוטם הצליח להפעיל את שרת הצליל וציוד היקפי אחר (כגון מצלמת רשת). בחלקם התגלו קשיים בהתאמה למסכים לא סטנדרטיים (המסך של הנייד הוא בן 1280X800 פיקסלים). חיפוש ברשת העלה דרכים אחדות לפתרון בעיות אלה, והן יפורטו להלן.
הראשונה שבהן היא התקנת VMPlayer. מורידים ומתקינים אותו בדיוק באותו אופן שמורידים ומתקינים את VMServer (פרט לכך שהוא אינו זקוק ל serial number). באובונטו החבילות הדרושות נמצאות במאגרים' אם כי הן מגרסה מיושנת (1.2) לעומת הגרסה השוטפת (2.0), אותה התקנתי בסוזה.
כמו באגדה על הפיסח והעיוור ששמרו יחד על בוסתן הפירות, אי אפשר להתקין VMServer ו VMPlayer יחד על אותה מערכת הפעלה. אפשר להתקין קודם כל Server, ליצור באמצעותו את המכונות הוירטואליות הרצויות, ואז להסירו ולהתקין במקומו Player, כדי למצות את כל יכולותיהן, או – וזו הדרך בה אני בחרתי – להתקין כל אחד מהם על מערכת הפעלה נפרדת. שוטר אחד יודע לכתוב והשוטר השני יודע לקרוא.
אחד הדברים הראשונים המתבררים עם ההתקנה של player היא ההזמנה להורדת appliances. אלו הן מכונות וירטואליות מוכנות לשמוש שהוכנו עבורנו. מטבע הדברים הן כוללות מערכות חופשיות בלבד: האחרות זקוקות לרשוי מתאים ואינן יכולות להיות מופצות כך-סתם ברשת. הדרך לאתר ההורדות של ה-appliances רצופה בפרסומות, אתרי הרשמה ושאר מלכודות פתאים ולכן אחסוך לכם אותה ואקשר ישר לאתר ההורדה.
את המכונות הוירטואליות הללו יוצר בחור סקנדינבי נמרץ והוא אף מוכן ליצור לכם מכונות וירטואליות כבקשתכם. המכונה מכווצת בפורמט zip7 וכדי לפרשה בלינוקס יש להתקין את החבילה 7Z.
מבין שלל המכונות שהוא מציע להורדה בחרתי בשלוש הבאות: studio64, frugelwar 0.7 pre2, mepis7 beta1. חלון הכניסה (login) לכל מערכת דורש שם משתמש וססמה והם אחידים לכולן: bagside. זוהי למעשה אחת הדרכים הקלות והנוחות ביותר להתרשם ממערכת הפעלה חופשית חדשה.
התקנתי vmware (אחד מהשניים) על מחשבים ומערכות הפעלה אחדות:
*לחילופין turtle beach USB. הנייד הזה מצויד גם במצלמת רשת מובנית.
כל אחד מארבעת המחשבים מסוגל עכשיו להריץ כל אחת משש מערכות ההפעלה הוירטואליות הללו – בדרגות שונות של הצלחה.
כדי להעתיק מכונה וירטואלית ממחשב למחשב יש פשוט למצוא מקום פנוי בכונן ולתת לו את ההרשאות הנכונות (הרשאות המשתמש המריץ את VM). מכיוון ש XP נוצר על מחשב עם שני מעבדים והרבה זכרון יש לשנות את הגדרותיו לפני ההרצה על מחשב עם מעבד יחיד ופחות זכרון. זאת עושים על ידי פתיחת הקובץ (התסריט) your-os.vmx בעזרת עורך הטקסט החביב עליכם. למשל ב Windows XP Professional'.vmx' יש לשנות את השורות:
memsize = "536"
numvcpus = "2"ל
memsize = "256"
numvcpus = "1"וכך הוא עובר להיות מחשב וירטואלי עם מעבד יחיד ו 256 מגה זכרון.
כך נראה חלון בחירת המערכת הוירטואלית (זוכר את חמש המערכות האחרונות שהופעלו):
פתיחת ושמירת מסמכים.
במקרים רבים נרצה לפתוח מסמכים ותוכנות מתוך המחשב הפיזי וגם לשמור בו דברים שיצרנו במחשב הוירטואלי. אלו הם מחשבים נפרדים, אך נמצאים על אותה רשת. דרך נוחה לביצוע זאת היא באמצעות סמבה על ידי שמוש ב smb4k (בחלונות על ידי "שכנים ברשת"). בכל אחד מהמחשבים מעגנים את המחיצה ממנה\אליה רוצים לקרוא ולכתוב. יש לדאוג להרשאות הכתיבה המתאימות – מה שעלול להיות פרצת אבטחה.
כך נראות המחיצות המעוגנות במערכת המארחת (סוזה 10.2):
וכך הן נראות במערכת האורחת (במקרה זה Mepis 7):
כך הם נראות במערכת אורחת אחרת (Windows 98):
את הרשימה הנכחית אני כותב על מעבד התמלילים אופן אופיס לסרוגין ולפי הצורך פעם ממפיס הוירטואלית ופעם מסוזה הממשית, שעל הנייד .
פעולת המערכות האורחות על הפלטפורמות השונות, והשוואה ביניהן, תיסקר, אולי, בפעם אחרת ובמקום אחר. אציין רק שגם DesktopBSD ובמיוחד Mepis 7 מרשימות בשימושיות, בקלות ההפעלה ובנוחות השמוש בהן כאורחות.