VMware Player היא פלטפורמה חינמית (אך לא חופשית) להרצת מכונות וירטואליות. היא התברכה בתכונות טובות רבות כמו התקנה והפעלה קלות ואינטואיטיביות, זריזות, תמיכה בציוד היקפי ועוד.
אחד החסרונות הבולטים שלה הוא חוסר היכולת ליצור מכונות וירטואליות משל עצמכם בעזרתה. נניח שאתם מתגעגעים נורא לרד-הט 7.2 ורוצים לראות איך הוא מתנהג עם קרנל 2.6.23 (ועדיין יש מורים באקדמיה המטילים תרגילים כאלה על תלמידיהם).
חבל ליצור מחיצה חדשה על המחשב למטרה זו, להשתמש בה זמן קצר ואחר למחוק אותה. זו פעולה מורכבת, מסוכנת ובעלת יותר מדי השפעות על יתר מערכות ההפעלה שעל המחשב.
יותר מכך, סביר שלא תוכלו להתקין את מערכת ההפעלה הישנה על החומרה החדישה שלכם. vmware-workstation היא פתרון מצוין לכל אלה ואף למעלה מכך - ואכן vmplayer החינמי תמיד מזמין אתכם להתקין אותה – אך היא עולה כמאתיים דולר וגם זה גורם שיש להתחשב בו...
מסתבר שיש פתרון, וניתן להתקין מערכות הפעלה כבקשתכם גם על הפלייר. יותר מכך, ניתן בקלות לשמור להן העתק, להתעלל בהן, ואם הן נשברות – לחזור בן רגע לאחור. סביבה נפלאה לפיתוח ולבדיקות. אז איך עושים את זה?
ראשית חכמה, לאחר התקנת הפלייר, להוריד עבורו Appliance , דהיינו מכונה וירטואלית מוכנה לשמוש. לא כל כך משנה מי ומה. הוראות איך לעשות זאת תמצאו כאן. נניח שהמכונה שהורדתם היא הגרסה המקדימה של פרוגלוור. לצרכינו אין בכך כל רע שהמכונה תהיה אזוטרית ככל שתהיה.
נפרוש עכשיו המכונה שהורדנו (היא באה מכווצת) ונפעיל אותה. המכונה הזאת היא אמנם וירטואלית, אבל היא מחשב לכל דבר ועניין, ובאחד משלבי האיתחול המוקדמים, כמו בכל מחשב, מופיעה הודעת הביוס: כדי להכנס ל set-up לחץ על F2. ההודעה קצרה מאד, היא מהבהבת על המסך אולי שניה או שתיים, וזה גם חלון הזמן העומד לרשותכם. אולם אם אתם זריזים מספיק, יפתח לפניכם חלון הביוס הידוע. (טיפ: זה תמיד מצליח אם קודם כל מעלים את המערכת האורחת, ואז מאתחלים אותה.) כל מה שצריך עכשיו הוא לנווט למדור boot ולשנות את סדר העליה כך שהכונן האופטי (CD או DVD) יקדים את הכונן "הקשיח" הוירטואלי. מנווטים, כידוע, בעזרת מקשי החיצים ו shift +.
יוצאים מהביוס ושומרים, כרגיל.
עכשיו, אם נכניס מדיית התקנה לכונן האופטי ונפעיל את VMplayer - תעלה תכנת ההתקנה ותתקין את מבוקשנו. היא תתקין אותו על הכונן הוירטואלי של ה Appliance – במקומו. מין גוזל קוקיה כזה.
רגע, אתם אומרים – ומה יהיה עם המכונה הנחמדה שהיתה שם לפניו? נדרסה ונעלמה לנצח?
לא ולא. ראשית, הורדנו אותה כ zip ואם לא מחקנו אותו, ניתן עדיין להשתמש בו מחדש, לצד ההתקנה החדשה. זו בסך הכל עוד תיקיה. ניתן גם לשמור עותק שלה בשם חדש, או בספריה חדשה, או על מדיה אחרת. כך גם מבצעים את פעולת ה"חזור לאחור" כשצריך.
נפתחות עוד אפשרויות, והדברים שלהלן מדגימים את מיעוטן. ראשית, ניתן מעכשיו להריץ live-cd על הפלטפורמה הוירטואלית. התמונה שלהלן מדגימה הרצת knopix עתיק יומין עליה:
זו דרך נהדרת לבדוק איכות צריבה, למשל, של LiveCD חדש. (אגב, ניתן לכוון את כונן ה CD הוירטואלי כך שיקרא ישירות איזו בלתי צרובים, אבל על כך בהזדמנות אחרת). שנית, ניתן להשתמש ב live-cd למשימות הצלה ושדרוג של מכונות וירטואליות. והנה הדגמה. פרוגלוור שחררו גרסה רשמית ל syshell (גרסה 0.7). החלטתי איפה לשדרג את הגרסה שברשותי: pre2.
הרצת pacman -Syu הסתיימה בהודעה שישודרגו 225 חבילות, והמקום הנוסף שנדרש לשם כך על הכונן הוירטואלי הוא כ 2.2 ג'יגה. ומכיוון שהכונן הזה הוא בסך הכל בן 7.2 ג'יגה, ומתוכם כ 5.5 כבר תפוסים – אין מספיק מקום.
מה עושים? במערכת בה מותקנים vmware-server או vmware-workstation יש להריץ בספריה של פרוגלוור הוירטואלי:
(הפקודה לא קיימת ב vmplayer). זה מגדיל את הכונן הוירטואלי ל 12GB, אך עדיין לא משייך את את החלק שנוסף למחיצה הקיימת (מחיצת השורש של פרוגלוור). עכשיו מפעילים את VMplayer' או server או workstation, עם live-cd בכונן. אני השתמשתי ב mepis 6.5. באמצעות GParted שבתוכו הגדלתי את מחיצת השורש של פרוגלוור ל 10GB. היתר הוקצה ל swap ולמחיצת בית נפרדת!
שוב איתחול, ועכשיו סוף-סוף עודכן פרוגלוור לגרסתו החדשה. איתחול... ו kernel-panic. גיגול זריז (ובלי לאתחל - מתוך המערכת המארחת) העלה כי מפתחי פרוגלוור שכחו לעדכן את menu.lst ואת fstab לצורתם הדרושה תחת קרנל 2.6.23, בו hda חייב להיות מוחלף ב sda.
ניחשתם. שוב מוכנס ה-LiveCD לכונן האופטי, ואחרי איתחול עולה מפיס, שהי עכשיו גם חיה וגם וירטואלית, ודרכה אני עורך את הקבצים הדרושים על הכונן הוירטואלי. אפשר לעשות את זה גם אחרת – אך כך זה כיף.
אחרי זה עולה פרוגלוור החדשה ברעש וצלצולים – ולבינוניים אורה ושמחה.
* פורסם במקור ב-8 בנובמבר
אחד החסרונות הבולטים שלה הוא חוסר היכולת ליצור מכונות וירטואליות משל עצמכם בעזרתה. נניח שאתם מתגעגעים נורא לרד-הט 7.2 ורוצים לראות איך הוא מתנהג עם קרנל 2.6.23 (ועדיין יש מורים באקדמיה המטילים תרגילים כאלה על תלמידיהם).
חבל ליצור מחיצה חדשה על המחשב למטרה זו, להשתמש בה זמן קצר ואחר למחוק אותה. זו פעולה מורכבת, מסוכנת ובעלת יותר מדי השפעות על יתר מערכות ההפעלה שעל המחשב.
יותר מכך, סביר שלא תוכלו להתקין את מערכת ההפעלה הישנה על החומרה החדישה שלכם. vmware-workstation היא פתרון מצוין לכל אלה ואף למעלה מכך - ואכן vmplayer החינמי תמיד מזמין אתכם להתקין אותה – אך היא עולה כמאתיים דולר וגם זה גורם שיש להתחשב בו...
מסתבר שיש פתרון, וניתן להתקין מערכות הפעלה כבקשתכם גם על הפלייר. יותר מכך, ניתן בקלות לשמור להן העתק, להתעלל בהן, ואם הן נשברות – לחזור בן רגע לאחור. סביבה נפלאה לפיתוח ולבדיקות. אז איך עושים את זה?
ראשית חכמה, לאחר התקנת הפלייר, להוריד עבורו Appliance , דהיינו מכונה וירטואלית מוכנה לשמוש. לא כל כך משנה מי ומה. הוראות איך לעשות זאת תמצאו כאן. נניח שהמכונה שהורדתם היא הגרסה המקדימה של פרוגלוור. לצרכינו אין בכך כל רע שהמכונה תהיה אזוטרית ככל שתהיה.
נפרוש עכשיו המכונה שהורדנו (היא באה מכווצת) ונפעיל אותה. המכונה הזאת היא אמנם וירטואלית, אבל היא מחשב לכל דבר ועניין, ובאחד משלבי האיתחול המוקדמים, כמו בכל מחשב, מופיעה הודעת הביוס: כדי להכנס ל set-up לחץ על F2. ההודעה קצרה מאד, היא מהבהבת על המסך אולי שניה או שתיים, וזה גם חלון הזמן העומד לרשותכם. אולם אם אתם זריזים מספיק, יפתח לפניכם חלון הביוס הידוע. (טיפ: זה תמיד מצליח אם קודם כל מעלים את המערכת האורחת, ואז מאתחלים אותה.) כל מה שצריך עכשיו הוא לנווט למדור boot ולשנות את סדר העליה כך שהכונן האופטי (CD או DVD) יקדים את הכונן "הקשיח" הוירטואלי. מנווטים, כידוע, בעזרת מקשי החיצים ו shift +.
יוצאים מהביוס ושומרים, כרגיל.
עכשיו, אם נכניס מדיית התקנה לכונן האופטי ונפעיל את VMplayer - תעלה תכנת ההתקנה ותתקין את מבוקשנו. היא תתקין אותו על הכונן הוירטואלי של ה Appliance – במקומו. מין גוזל קוקיה כזה.
רגע, אתם אומרים – ומה יהיה עם המכונה הנחמדה שהיתה שם לפניו? נדרסה ונעלמה לנצח?
לא ולא. ראשית, הורדנו אותה כ zip ואם לא מחקנו אותו, ניתן עדיין להשתמש בו מחדש, לצד ההתקנה החדשה. זו בסך הכל עוד תיקיה. ניתן גם לשמור עותק שלה בשם חדש, או בספריה חדשה, או על מדיה אחרת. כך גם מבצעים את פעולת ה"חזור לאחור" כשצריך.
נפתחות עוד אפשרויות, והדברים שלהלן מדגימים את מיעוטן. ראשית, ניתן מעכשיו להריץ live-cd על הפלטפורמה הוירטואלית. התמונה שלהלן מדגימה הרצת knopix עתיק יומין עליה:
זו דרך נהדרת לבדוק איכות צריבה, למשל, של LiveCD חדש. (אגב, ניתן לכוון את כונן ה CD הוירטואלי כך שיקרא ישירות איזו בלתי צרובים, אבל על כך בהזדמנות אחרת). שנית, ניתן להשתמש ב live-cd למשימות הצלה ושדרוג של מכונות וירטואליות. והנה הדגמה. פרוגלוור שחררו גרסה רשמית ל syshell (גרסה 0.7). החלטתי איפה לשדרג את הגרסה שברשותי: pre2.
הרצת pacman -Syu הסתיימה בהודעה שישודרגו 225 חבילות, והמקום הנוסף שנדרש לשם כך על הכונן הוירטואלי הוא כ 2.2 ג'יגה. ומכיוון שהכונן הזה הוא בסך הכל בן 7.2 ג'יגה, ומתוכם כ 5.5 כבר תפוסים – אין מספיק מקום.
מה עושים? במערכת בה מותקנים vmware-server או vmware-workstation יש להריץ בספריה של פרוגלוור הוירטואלי:
vmware-vdiskmanager -x 12GB frugal.vmdk(הפקודה לא קיימת ב vmplayer). זה מגדיל את הכונן הוירטואלי ל 12GB, אך עדיין לא משייך את את החלק שנוסף למחיצה הקיימת (מחיצת השורש של פרוגלוור). עכשיו מפעילים את VMplayer' או server או workstation, עם live-cd בכונן. אני השתמשתי ב mepis 6.5. באמצעות GParted שבתוכו הגדלתי את מחיצת השורש של פרוגלוור ל 10GB. היתר הוקצה ל swap ולמחיצת בית נפרדת!
שוב איתחול, ועכשיו סוף-סוף עודכן פרוגלוור לגרסתו החדשה. איתחול... ו kernel-panic. גיגול זריז (ובלי לאתחל - מתוך המערכת המארחת) העלה כי מפתחי פרוגלוור שכחו לעדכן את menu.lst ואת fstab לצורתם הדרושה תחת קרנל 2.6.23, בו hda חייב להיות מוחלף ב sda.
ניחשתם. שוב מוכנס ה-LiveCD לכונן האופטי, ואחרי איתחול עולה מפיס, שהי עכשיו גם חיה וגם וירטואלית, ודרכה אני עורך את הקבצים הדרושים על הכונן הוירטואלי. אפשר לעשות את זה גם אחרת – אך כך זה כיף.
אחרי זה עולה פרוגלוור החדשה ברעש וצלצולים – ולבינוניים אורה ושמחה.
* פורסם במקור ב-8 בנובמבר