לפני כשלוש שנים הוספתי כניסה לבלוג שלי, בשם "הגיע היום - חתונה". זה היה בלילה שלפני החתונה שלי, וציטטתי שם קטע מהשיר "ברית עולם" של אהוד מנור.
אז, התרגשתי מאד לקראת ברית העולמים שלי עם אהובתי, אישתי, עינב.
ביום רביעי, ה-24 לדצמבר 2008, כ"ז לחודש כסלו התשס"ט, נר רביעי לחנוכה, נכרתה ברית עולם חדשה בביתנו. עׄפְרִי ויינברגר, בתנו הבכורה נולדה. מעטות המילים
אני אזהיר אתכם מראש: אתם לא תאהבו לקרא את מה שכתוב בהמשך של המאמר הזה, ולכן אם לא בא לכם להתעצבן או להתרגז או פשוט לקבל שצף של אמת בפרצוף, פשוט תעברו הלאה. נו, אתם עוד פה?
עוד מעט כמעט,
אנו גוף אחד.
את ידך נתת
בידי שלי לעד.
השורות האלו לקוחות מתוך השיר ברית עולם, שכתב אהוד מנור והלחין מתי כספי. זה השיר שלצליליו, היום בעוד 20 שעות לערך, אני ארקוד עם כלתי הטריה. כן, כן, אני מתחתן היום. החלטתי לכתוב קטע בבלוג אודות זה למרות שאין לזה ממש קשר לתוכנה חופשית, פשוט כי ניתנה לי האפשרות וכי אולי זאת הדרך שלי להביע את התרגשותי.
כרגיל במאמרים מסוג זה, משל לפתיחה: קניתי שולחן ברשת רהיטים כזו או אחרת. השולחן הגיע מפורק ואני נדרשתי להרכיב אותו. בגלל שאני משתמש הדיוט של שולחנות, ואני לא טורח לעבור הכשרה מקצועית על שימוש בשולחן זה או אחר, כולל כללי הזהירות המתבקשים בעת השימוש בשולחן, ניגשתי ישר לפעולת הרכבת השולחן. בדקתי שכל החלקים ששילמתי עבורם נמצאים והתחלתי להרכיב. הרכבת השולחן נראתה לי כתהליך מאד פשוט. תוקעים כמה פינים פה ושם, מחברם כמה קרשים, דופקים מספר מסמרים לחיזוק והנה השולחן מורכב. הו אז הנחתי על השולחן את הטלויזיה שקניתי והשולחן התפרק והטלויזיה נפלה ונשברה.
