לינמגזין | הבלוג של יוסף מלר (yosefm)

פעם הכל היה יותר טוב: היתה לנו רק ליבה אחת, וזה מה שהשתמשנו בו. כל שנה יכלנו לקנות מעבד שרץ יותר מהר עם אותה ליבה אחת, וכך להזניח את כישורי התכנות שלנו ולהיות עצלנים כראוי למתכנת אמיתי. היום הכל מסובך: המהירות של הליבה הפסיקה לעלות, ובמקום זה מוכרים לנו כמה ליבות על אותו השבב. ועכשיו, כדי להוציא את המיץ מהמעבד, אנחנו צריכים להיות גננת ולומר לקוד שלנו על איזה ליבות לרוץ, איפה לשים את התוצאות ומאיפה לקבל נתונים. תהליכים נפרדים לא יכולים לגשת אחד למידע של משנהו, ויש צורך לתאם ביניהם. מובן שנחפש משהו שעושה בשבילנו את העבודה.

כבר היה מי שהאשים את תנועת התכנה החופשית בקומוניזם. לא צריך לכעוס על מי שמתבלבל כך, אחרי הכל התרגלנו לכרוך את ההחלפה החופשית של תוצרי עבודתנו עם הכלי שמשמש אותנו לרוב לכך, הכסף. אבל העיקר הוא לא הכסף, אלא ההחלפה החופשית וההדדית. והסיבה שהחלפה חופשית (אם תרצו, "הקפיטליזם") עובדת ומגדילה את השפע של כולנו, היא שכך מתאפשרת חלוקת עבודה: כל אחד עושה את מה שהוא טוב בו. הפיתוח של מדגים זאת יפה.

על תרופות חזקות במיוחד מופיעה האזהרה: "לא לחולי לב ונשים בהריון". התרופה כל כך חזקה, שעם כל הטוב שהיא יכולה לעשות, אסור לתת אותה לגוף שחלש מכדי להתמודד עם תופעות הלוואי. מערכת בקרת הקוד git צריכה להגיע עם תווית דומה.

הספר Producing Open Source Software, שמונח על השולחן שלי כרגע, מנסה לתת לקורא רשימה של דברים חשובים שפרוייקט קוד פתויח צריך לקיים כדי להצליח. הרשימה הזו מכילה הרבה דברים "ברורים מאליהם" שבכל זאת נשכחים הרבה פעמים, וביניהם הצורך לעשות הרבה עבודה שלא עוזרת לך בכלום חוץ מלמשוך מפתחוים אחרים. חלק מהעבודה הזו היא לתעד את הקוד, והחלק הזה הרבה פעמים מוזנח בטענה ש"התעוד הטוב ביותר הוא הקוד", ושאם מישהו רוצה להבין מה התכנה עושה, הוא יכול פשוט לקרוא את הקוד.

אגודת הסטודנטים שלנו יוצאת מדי פעם ביזמת "לחם ושעשועים", כגון חלוקת סופגניות בחנוכה או קרטיבים בתחילת הקיץ. ובכל פעם כזו חוזר אותו סיפור מעצבן: מי שבמקרה היה בסביבה אוכל סופגניה, וחוזר מייד אחר כך ולוקח עוד אחת וחוזר חלילה, ולמי שבא מאוחר לא נשאר. על זה סבתא שלי היתה אומרת, "מי שבא מאוחר, שיאכל שאריות" - אבל היינו רוצים (אנחנו, המאחרים) למצוא פתרון שייתן לכל אחד בדיוק סופגנייה אחת. אותה בעיה מופיעה הרבה פעמים גם בתכנות: למשל, אם אנחנו כותבים קוד למכונת הצבעה, אנחנו רוצים להבטיח שמי שכבר הצביע לא יוכל להצביע פעם נוספת.